עד כאן

Till Here 2021, Installation View Till Here, 2021 Installation View Artist House Tel Aviv Photo: Elad Sarig עד כאן, 2021
מבט הצבה
בית האמנים תל אביב
צילום: אלעד שריג

עד כאן
זיו צפתי, סיוון נשרי, איתן הידינגספלד
אוצר: גל וינשטיין

מעבר להיותם אמנים הפועלים במדיומים שונים תהליך העבודה של איתן הידינגספלד ,זיו צפתי וסיוון נשרי מורכב מהחלטות ופעולות הנובעות וקשורות לחומר והמצע איתם ועליהם הם עובדים.

דימוי צילומי , ודיגיטלי של פרגמנט גופני הוא נקודת מוצא ראשונית ומשותפת .מנקודה זו מתחילות סדרה של פעולות מנוגדות לכאורה במהותן ,אך דומות בעמדה הקשורה ביחס למדיום שאיתו הם עובדים.

סדרת העבודות של איתן וזיו המוצגת אינן תוצר של עבודה על "פרויקט" אלא גוף עבודה מצטבר והמשכי של השנים האחרונות. העבודות נבחרו במהלך הצבת התערוכה כאופציה אפשרית הנובעת מהצבתן בחלל משותף .הצבה המפלרטטת בין מבט על שנים ביחד וצפייה בכל אחד לחוד.

העבודה של סיוון נשרי התבססה על תהליך עבודה עם עבודה קיימת שעברה שינוי והתפתחות בזמן ובמפגש עם החלל בו היא מוצבת.

תהליכי העבודה של זיו מתחילים מסדרה של צילומים בהם זיו מצלמת את גופה בעצמה, בדגש על פוזיציות פיזיות שונות ,תנועה , ולחץ פיזי שמופעל על הגוף
כאשר זיו מצלמת את הפנים או חלק מהם, העדפה היא להבעה גופנית ולא הבעה רגשית. בגלל שתהליך הצילום אצל זיו נטול מבט רפלקטיבי ( היא אינה רואה את עצמה מצלמת את גופה ) התוצאות הצילומיות יכולות להפתיע ולעורר אופציות לא מתוכננות השונות מהאירוע שהיה טריגר לצילום , גם במרחק הזמן .

הדימויים שזיו בוחרת הם אלו שמשמשות אותה כמקור ראשוני לעבודות התבליט.

העבודות עצמן נעשות מתוך תהליך של פיסול מתוך התבוננות . הן מקיימות יחס של הקטנה למקור ואינן תולדה של תהליך יציקה השומר קנה מידה של 1:1 ביחס למקור . בשל הנטייה של החימר להתעוות במשטחים גדולים וישרים גודל המצע בו זיו עובדת נע בין 40 ל30 ס"מ , מעין סטנדרט של אריח , או מרצפת ביתית. עובי העבודה משתנה ונובע מבחירת הדימוי אותו זיו בוחרת לפסל והעומק והגובה המשוערים אליהן היא מעונינת להגיע בתוצאה הסופית.

בעבודת התבליט הדימוי והמצע אחד הם ועשויים מאותו החומר . הדימוי הפיסולי מובלט ליטרלית מהמצע על ידי תהליך גריעה בחימר . בתוצאה הסופית נוכח גם הד מהרישום בחריטה על גבי המצע שהיווה את המתווה הכללי והשלב הראשוני בעבודה.

מתוך הניסיון להגדיר את התחושה העולה מהתבוננות בעבודה או מהניסיון ללכוד למילים הקשרים ויזואליים , שחולפים, יכולה לעלות אסוציאציה הנעה בין פרט קטן הלקוח מתבליט אשורי נטול פרטים אורנמנטים או סוג של מאובן. בשונה ממאובן שכיח בו מעוכל הגוף האורגני , במאובן זה נראה שהגוף המקורי השתמר ע"י קפיאה מהירה בקרח או באדמה קפואה. הבדל נוסף המונע מהאסוציאציה להתמקם בנוחות קשור ליחס בין הדימוי למצע וצורתו . בשונה מהמאובן אשר צורתו אדישה לגבולות המצע בו השתמר מקיימות העבודות של זיו יחס מודע לקצוות המצע ומבנהו . הן נחתכות ומוגדרות מתוך הקצוות מציפות מחדש את המקור הצילומי והופכות את החיתוך והפורמט לחלק מהותי מהעבודה הן כזיכרון של החלטה ופעולה חותכת ומפרידה והן בנוכחות הקווים המגדירים את המצע כחלק מהעבודה . הד הצילום אשר שימש את זיו כנקודת מוצא נוכח בעבודה בשל תוכן הדימוי ושיבוש הקנה מידה. נוכחותו מאגדת אירוע מפעם ומעכשיו לזמן אחד.

גל וינשטיין